<h1>תשובות בעלי התוספות סימן נ"ט — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף קעא:</h2>
על האשה שנהרג בעלה ביום הרג רב. נראה שגובה כתובתה, ואם יש עדים שנשאת לו בתולה גובה מאתים אפילו בלא עדי שריפת כתובתה, דקיימא לן כר' יוחנן [ב"מ י"ז ע"א] דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר ולא כלום, ולא מצי למימר פרעתי. [לא] טענינן נמי עבור כתובה שהיא פרועה, אם אין שטר כתובה או שובר יוצא מתחת ידיהם, דקיימא לן נמי כר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשי ב"ד לא אמר כלום, כותבין שובר. וכן מוכח פ' גט פשוט [ב"ב קע"א ע"ב] ואפילו אביי דפליג התם ואמר אין כותבין, הדר ביה פ"ק דבבא מציעא [י"ז ע"ב] ואמר כר' יוחנן בשמעת' דהטוען. ומיהו נ' ליטרא דנדוניא ונ' ליטרא דתוספתא שאנו רגילין לכתוב, מספקא לי בהן אם יוכל לומר פרעתי, כי היה נראה שנאמן לומר פרעתי, וטענינן נמי ליורשים, כיון דלאו מעשה ב"ד הן, אלא דווקא מנה ומאתים ומזון האשה והבנות.
מיהו נראה בעיני הואיל ונהגו במלכותינו לכתוב לכל הבתולות בשוה דהוי כמו מעשה ב"ד ולא טענינן פרעתי. ועוד לא טענינן ליורשים טענת פריעה אחרי שיש עדים שיושבת תחת בעלה כשנהרג, דמאי איכא למיחש, אי לצררי [כתובות ק"ז ע"א] הא ודאי לא חיישינן כמו ששמעתי משם ה"ר שמעון מיונביל ז"ל דחששת צררי לא שייך אלא במת על מטתו, שרגיל להתפיס צררי שלא תטרח לב"ד. אבל נהרג או מת פתאום לא. וכן פסק בדבר כזה שנפל הבית על בעלה. ומתוך כך נראה דאף לישבע אינה צריכה כיון דלא חיישינן לצררי. ואעפ"י שיש מפרשין מלתא דר' יוחנן ביש עדים שנשרפה דווקא, אין נראה דכולה סוגיא אינה מתיישבת אחר פירש זה. ומה שכתבתי משם ה"ר שמעון מיונבי"ל הטעם הוא הואיל ולא ניתנה כתובה לגבות מחיים, לא מסיק אדעתיה שימות קודם שיתפיסנה צררי. ושלום מאיר בר ברוך.
